חברת הבניה הטובה בע"מ נ' אבנר שושני ואח'

פסק דין

1.מבוא ועיקר טענות הצדדים

א.בפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינן התקשרות בהסכם לבניית שני בתים על קרקע.

ב.התובעת, חברת הבנייה הטובה בע"מ (להלן: "התובעת", "חברת הבנייה"), הוזמנה על ידי הנתבעים, אבנר שושני ז"ל ורעיה שושני ז"ל (להלן: "הנתבעים"), כדי לבצע את עבודות הבנייה.

ג.ביום 5.5.03 נחתם בין הצדדים חוזה ע"ס 198,000 דולר. כמו כן, הוסכם בין הצדדים על תוספת לשכר העבודה של התובעת בסך 400,000 ₪.

ד.הבנייה החלה במאי 2003 ומצד הנתבעים נוהלה בפועל על ידי רונן שושני, בנם של הנתבעים (להלן: "רונן שושני"), אשר הסתייע במפקח מטעמו, האדריכל זיו פרייס (להלן: "פרייס"). ביולי 2003 הבנייה הופסקה עקב העדר היתר בצו מנהלי וחודשה כעבור 30 ימים. בינואר 2004, לאחר שהעבודה בוצעה בחלקה, נמסרה לתובעת הודעת הנתבעים על סיום החוזה.

ה.לטענת התובעת, לא שולם לה מלוא הסכום שהובטח לה. היקף העבודה שנדרש ממנה ובוצע בפועל היה גדול משמעותית ביחס להיקף שצוין בחוזה. לפיכך, הובטח לה כי התשלום יהיה בהתאם לעבודה שתבוצע בפועל, אך לבסוף לא שולם לה כל הסכום בעבור עבודתה בפועל. במסגרת כתב התביעה, תבעה התובעת סך של 472,070 ₪ בגין יתרת השכר לפי שווי עבודתה בפועל. בשלב מתקדם יותר במשפט, ביקשה התובעת מביהמ"ש במסגרת סיכומיה שיפסוק לטובתה על יסוד ממצאי המומחה מטעם ביהמ"ש סך של 177,852 ₪ וסכום נוסף של 74,650 ₪.

ו.לגרסת הנתבעים, שולם לתובעת כל הסכום עליו הוסכם בין הצדדים. בנוסף, הנתבעים הגישו תביעה שכנגד ובה הם טוענים כי התובעת הפרה את החוזה עמם הפרות יסודיות, ועל כן יש לחייב אותה ביתרת עלות הבנייה בסך של 694,904 ₪. התביעה שכנגד גם עוסקת בליקויי בנייה שלטענת הנתבעים נגרמו כתוצאה מעבודות התובעת, ושתיקונם מוערך בסך 156,500 ₪. ראשי נזק נוספים בתביעה שכנגד: תשלום היטל השבחה- 12,484 ₪, אובדן דמי שכירות בסך 63,660 ₪, ריבית על איחור במכירת אחת הדירות בסך 19,360 ₪, ועוגמת נפש – 88,000 ₪.

ז.בתגובה לתביעה שכנגד, טוענת התובעת כי יש לדחותה עקב חוסר מהימנותו של רונן שושני בעדותו ובהעדר ראיות להוכחת התביעה. בנוסף, טוענת התובעת כי הסכומים הנתבעים במסגרת התביעה שכנגד אינם הגיוניים. כמו כן, ליקויי הבנייה ותיקונם לא הוכחו על ידי הנתבעים.

ח.הנתבעים אף הגישו תביעת צד ג' כנגד זיו פרייס, האדריכל שפיקח על פרויקט הבנייה, אולם תביעה זו נמחקה במסגרת הסכם פשרה בין הצדדים.

2.גדר המחלוקת

בתביעה העיקרית – המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשתי שאלות: ראשית, האם מדובר בעסקת הפסד לתובעת ובחוזה למראית עין שיש לבטלו? השאלה השנייה העוסקת ביתרת שכרה של התובעת, כאשר הסוגיה המרכזית היא האם סכום זה שולם לתובעת על ידי הנתבעים במזומן או שלא שולם כלל.

בתביעה שכנגד – הצדדים חלוקים בשני נושאים עיקריים: האחד – האם הפרה התובעת את החוזה הפרות יסודיות שבגינן היא חייבת בתשלום תמורה בעבור יתרת העבודה? והשני – סוגיית ליקויי הבנייה להם טוענים הנתבעים. כל אחד מהצדדים הציג חוות דעת מומחה מטעמו וכן הוצגה חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט בנושא.

3.התביעה הראשית

א.התשלום בעבור עבודת התובעת כפי שהוסכם בחוזה בין הצדדים הוא 198,000 דולר (סעיף 5 א' לחוזה, נספח ב' 1 למוצגי הנתבעים), כאשר ההמרה לשקלים תתבצע בהתאם לשער הדולר היציג בעת התשלום ולא מעל שער של 4.7 שקל לדולר. כמו כן, הצדדים מסכימים כי הובטח לתובעת בעל פה תשלום נוסף של 400,000 ₪ (סעיף 22 לתצהיר עדותו הראשית של רונן שושני, עדותו של רונן שושני בביהמ"ש – פרוטוקול הדיון מיום 26.2.09 , עמ' 49 , שורות 27-31).

מהנדס הבניין אייל שנהב, המומחה מטעם ביהמ"ש (להלן: "המומחה"), סיכם בחוות דעתו כי היקף העבודה שבוצעה על ידי התובעת עומד לגרסת התובעת על 40.86%, ולגרסת הנתבעים על 40.69%, ובסכום כספי לגרסת התובעת מדובר בהיקף עבודה של 154,300 $ לא כולל מע"מ, ולגרסת הנתבעים היקף העבודה הוא 153,656 דולר לא כולל מע"מ.

היקף העבודה אם כן איננו מהווה פער גדול בין גרסאות הצדדים עפ"י חווה"ד המומחה. לא מצאתי כל מקום לפקפק במסקנות המומחה שפרט ונמק קביעתו באשר להיקף העבודה, ועל כן יש לאמצה. הנחת העבודה אפוא כי בוצעה 40% מהעבודה המוזמנת.

ב.התובעת טוענת, כי המחיר שנקבע בין הצדדים מהווה עסקת הפסד מבחינתה וכי ההסכם

הינו חוזה למראית עין (סעיף 13 לחוק החוזים, התשל"ג – 1973), ועל כן הוא בטל. התובעת מבססת טענתה זו בין היתר על האמור בחוות דעתו של המומחה כדלקמן: (עמ' 17 לחווה"ד).

"מחיר החוזה: